חג הפסח או הניקיון 

יוצאים, קרא אבא לחלל האוהל, אין זמן לארוז דחפו הכל לשקים, צריך לצאת. האמא ניסתה למחות אך ללא הועיל, אין זמן לנקות, לקפל ולסדר כבר שנים שהם מצפים לצאת וסוף סוף הגיע ההזדמנות, אבא נכנס והתחיל לעזור לאמא לדחוף את הדברים לשק בלי סדר, העיקר שיוכל כבר להעמיס על החמור ולהצטרף לאחיו בשערי העיר.

ומאז ועד היום אנו משלמים על החיפזון הזה.
אמא מה את עושה על הארון? מתפלא בן ה-חמש! מנקה לפסח משיבה האמא שהכריזה מלחמה על החמץ כמתקפת נגד על ירי הקלוריות.

אני מגיע הבייתה ורואה את אשתי מזיע מרוב מאמץ בניסיון לנקות את קשקושי הילד מהקירות. אני אומר לה שזה לא חמץ אז היא שואלת אותי: אז מה אתה רוצה שאני ישאיר את זה ככה? תקראי לילד אמרתי, שיחתום את שמו תחת יצירתו, נמסגר ונקרא לזה יצירה אומנתית. מה לך לעבוד כל כך קשה? אנחנו צריכים לנקות את הבית לפסח מ"חמץ" לא מאבק.

אך היא בשלה... המקרר מפורק במרכז המטבח, הספה הפוכה בסלון, הבגדים יצאו לחופשה ואת מקומם מחליף הסמרטוט הזקן שידע ימים טובים יותר אך היום משפשפים איתו את הארון.

הילדים אוכלים במרפסת, אין כניסה הבייתה לפני שאמא מנערת אותם מכל פירור והילדים מבסוטים ושמחים, מזמזמים "פסח בא פסח בא" כאילו שאני באמת צריך תזכורת...

כך פחות או יותר נראה כל בית יהודי בימים שלפני חג הפסח.
בזכות נשים צדקניות נגאלנו ממצרים ובזכות נשים צדקניות מגעילים את הבית לפסח.

הבית הפוך, המהפכה באוקראינה היית נראית יותר טובה.
אבל כולנו יודעים שעד פסח הכל יבוא על מקומו בשלום. ריח המצות ימלא את חלל הבית ונחגוג את החג בשמחה עילאית.
אבל מה עם הדרך עד החג, האם נמלא אותה במרירות וכעסים?
כן חמץ לא חמץ, נושיט את ידינו לעזור לאמא ונעשה את הפסח מתוך שמחה וחדווה כי כל הפסח והניקיונות לא שווים את הכעסים והמריבות.
כבר הוצאנו הכל מהארונות חיטטנו, שפשפנו וניקינו בכל החורים והסדקים לא ננקה גם גם את ליבנו מכעסים ועצבים?

עבדים היינו לפרעה במצריים ושועבדנו בעבודות קשות אך מעולם לא שעבדנו לו את נפשנו ועל כן נגאלנו.
אף עתה, נשעבד את גופנו לעבודות הפסח אך לא נשעבד את ליבנו, נעזור אחד לשני, נשמח אחד עם השני ונחייך אחד לשני כי לא אצל פרעה אנו עבדים כי אם אצל עצמנו ולייצרנו אז בואו יחד נשבור את עול הגלות ונכניע את הייצר.
בברכת חג פסח כשר ושמח.